"אנחנו ממש עמוסים השבוע, וגם שבוע הבא לא נראה משהו. ביום רביעי יש לנו הצגה וביום חמישי אנחנו בשביל ישראל. בשישי בבוקר קבענו ארוחת בוקר עם חברים, כבר לפני חודש סגרנו, לא נעים לבטל. אוי, גם שבת הבאה סגור קבענו לצאת להפלגה במרינה בהרצליה. חבל שלא הודעת מראש. תנסי למצוא מועד אחר, טוב ? אני ממש ממהרת לקאנטרי, בי"
כך הסתיימה לה שיחת הטלפון עם הסבתא של ילדיי, אישה שנושקת לשבעים ומנהלת חיים יותר סוערים מחייה של כל רווקה בתל אביב כך מסתבר.
התיישבתי לי עם כוס קפה, מנסה להבין מתי בדיוק התחילו החיים של הסבים והסבתות לקבל פנים, שמות, מקומות ואיך אני נרדמתי בשמירה.
מה יהיה ? זה אמיתי שהסבא והסבתא של ילדיי הם Fully booked בשבועיים הקרובים?
ואיך יש להם חיים משל עצמם? הם סבא וסבתא, זה התפקיד שלהם לא ? מתי הם התפטרו? ועוד בלי הודעה מוקדמת.
ואולי הגזמנו החודש? לא, החודש לא סנג'רתי אותם. אולי פעמיים שלוש לא כולל הפעמיים הקבועות שהם אוספים מבית הספר, נותנים ארוחת צהריים ומסיעים לחוגים.
כשהילדים נולדו דומה היה שעבור הסבים והסבתות אין דבר אחר מלבדם. ההתרגשות הייתה עצומה, רק לגעת להריח לנשק ולפנק. מרצונם החופשי הם הגיעו שש פעמים בשבוע, טוב אם להיות מדויקים הגיעו פעם אחת, אנחנו התנחלנו שלוש. עם השנים הילדים גדלו ונהיו קצת פחות מתוקים, עם דעה משל עצמם ואפילו דרישות. ואולי זו הסיבה ? אולי הם מיצו אותם ?
ובכלל סבא וסבתא זה כבר לא מה שהיה פעם. פעם סבא וסבתא היו רק סבא וסבתא. הבילוי המרכזי שלהם היה לראות את הנכדים. לעיתים רחוקות הם היו נוסעים לחופשה קצרה ובזה זה נגמר. אבל היום הם כאילו חיים בתוך הדקה התשעים, נוסעים לחו"ל כאילו אין מחר, מטיילים, מבלים, מכון כושר, פילטיס, ויש להם אפילו חברים חדשים כל הזמן, "קבוצת ברזיל" "קבוצת דרום אפריקה". הם אפילו מסמסים בואטס אפ, פותחים קבוצות, מעלים לפייס בוק, ובמקום להתקשר שולחים לנו הודעות. רק חסר שאמא שלי תתקשר ותבקש שאעשה לה LIKE .
כשחושבים על זה הם בעצם אנחנו רק בלי הילדים פלוס עשרים שנה שמסתבר שלא מונעות מהם לעשות דבר. אולי דווקא כשאתה בפלוס עשרים שנה אתה מבין שאין זמן, לא צריך לחכות, לדחות, לחשבן, כי מה שקובע זה מה שכאן ועכשיו ומה יהיה מחר לא רלוונטי.
האמת שקצת נכנסתי לדכדוך קל. איזה כיף להם חשבתי בעודי משוטטת באתר של הדקה התשעים. לאן נעלמה הספונטניות שלנו ? ולמה כל חופשה מתוכננת כמו מבצע צבאי מדוקדק ?
להזמין ? לא להזמין? לבטל פגישות ? לא לבטל ? הילדים ? אין זמן לחשוב. הטיסה יוצאת בעוד שלושה ימים. לא יודעת מה עבר לי בראש באמת לא יודעת. אולי הסבתות הפיחו בי אומץ. התקשרתי, שילמתי והזמנתי.
הייתי בעננים. אז ככה מרגישים שלא דופקים חשבון לשום דבר. מוצא חן בעיניי.
והסבתות ? מה הן אמרו ? שיש להן תוכניות. אז אמרו.
ביננו כשהן שומעות את הנימוק המשכנע "אנחנו חייבים להשקיע בזוגיות" משום מה זה תמיד עובד.